התקנת נורות חימום באינפרא-אדום בחדר אמבטיה פירושה בעצם מלחמה נגד האדי מים. מים וחשמל לא יכולים להתערבב – כולם יודעים את זה. אם החיבורים בין הנורה למעטפת שלה לא יהיו איטומיים, עלול להיווצר קצר חשמלי או תקלה חמורה אחרת.
הסוד למניעת זה נמצא באיטום של נקודות החיבור בין הנורה למעטפת שלה.
מניעת חדירת מים אי אפשר פשוט לשים את הנורות בתוך קופסה פלסטיקית רגילה ולקוות לטוב. אנו משתמשים בחומרי סיליקון בעלי עמידות גבוהה לטמפרטורות גבוהות, וכן בחומרי בידוד קרמיים בנקודות החיבור. למה? כי חומרים אלו לא מאבדים את תכונותיהם, גם כשהם רטובים מאדי מים.
אנו מוודאים שהמעטפת של הנורה עומדת בתקן IPX4 (או טוב יותר), כך שטיפות מים לא יוכלו להגיע לנקודות החיבור. אם האיטום לא יהיה טוב, ה-GFCI יפעל מיד. עדיף שהנורה תהיה לא פועלת, מאשר שהיא תהיה מסוכנת.
ההיבטים הקשורים לחיווט החוק הוא: נורות אלו חייבות להיות מחוברות למעגל GFCI נפרד. אין אפשרות לעקוף את החוק הזה.
בתוך הנורה, אנו משתמשים בכבלים עם שכבת בידוד כפולה. כך, אם אחד החוטים נפגע, הוא לא יהפוך את כל המעטפת של הנורה לחוט חשמלי פעיל. בנוסף, אנו מחברים את המעטפת של הנורה ישירות למערכת הקרקע של הבניין. אם יהיה בעיה פנימית, הזרם יזרום ישירות לקרקע, ולא דרך האדם.
בעיית הלחות מחזורי החום הם בעייתיים. כשמכבים את הנורה, המעטפת שלה מתקררת, ונוצרת לחות בתוך הרכיבים החשמליים. זה כמו שהנורה “מזיעה”. הלחות הזו יכולה ליצור חיבור בין החוטים החשמליים, ולגרום לפגיעה בנורה.
כדי למנוע זאת, אנו מצפים את הרכיבים החשמליים בשכבת הגנה, כדי למנוע את חדירת הלחות.
אבל יש בעיה: אם האיטום יהיה חזק מדי, החום לא יוכל לצאת החוצה. כך, הרכיבים החשמליים יישרפו. צריך למצוא את האיזון הנכון – מעטפת שמאפשרת לרכיבים החשמליים להתקרר, אך בו זמנית שומרת על המים רחוקים מנקודות החיבור.